<h1>הרוקח סימן שכ"ח</h1>
<h2>דף קו.</h2>
נטילת ידים קודם שיאכל בשחיטת חולין בפרק כל הבשר לא אמרו נטילת ידים לחולין אלא מפני סרך תרומה וסמכו על וידיו לא שטף במים ואחר שלא שטף טמא ולכן סמכו נטילת ידים לחולין מן התורה. ובתנא דבי אליהו בפ' בא חבירו דברו אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו מיכן המזלזל בנטילת ידים סימן רע לו. לא יאבה ה' סלוח לו. וכמה החמירו חכמים בזלזול נטילת ידים ובשבת בפרק במה אשה ובפרק ב' דערובין גבי ר' עקיבא ובפרק ג' דברכות צריך נדוי. בפ' א' דסוטה (דף יד) [דף ד] נעקר מן העולם. והאוכל בלא נטילה כאילו בא על אשה זונה. הנוטל מים ראשונים צריך שיגביה ידו למעלה וינטלם וינשאם. בפרק כל הבשר מים ראשונים נוטלין בין בכלי בין על גבי קרקע ונוטלין בין בחמין בין בצונן. אבל אם היד סולדת אסור. בפ' כל הזבחים (דף נב) [דף כב] שקיבל זר דמן. אם טבל במים שאין פרה שוחה ושותה מהן פסולין. במס' ידים. מים שנפסלו משתיית בהמה בכלים פסולין בקרקע כשרין. נפל לתוכן דיו קומוס קנקנתום ונשתנו מראיהן או שרה בהן פתו או הדיח בהן כלים או המחה בהן פסולין. הדיח בהן כלים מודחים וחדשים כשרין. רבי יוסי פוסל בחדשים. מים שהנחתום מטבל בהן גלוסקאות פסולים. בתוספת' מים שהנחתום מטבל בהן גלוסקאות נשתנו מראיהן פסולין. מים שלפני הנפח אפי' לא נשתנו מראיהן פסולין שעשה בהן מלאכה. שלפני הספר נשתנו מראיהן פסולין. בפ' כל הבשר קפדיתו אמנא קפדיתו אחזותא קפדיתו אשיעורא אמרו ליה אין. אמר רבא כלי שאין בו רביעית אין נוטלים ממנו ידים. במס' ידים מרביעית נוטלים לידים לאחד ואפי' לשנים מחצי לוג לג' וד' מלוג לה' ולו' לק'. אתקין ר' יעקב נטלא בת רביעתא בפרק כל הבשר (דף קז) כלי שניקב בכונס משקה אין נוטלין הימנו לידים. וכן מן הפרכס כלי מנוקב בשוליו. במס' ידים נוטלין לידים בכלי גללים בכלי אדמה בכלי אבנים לא בדפנות הכלי ולא בשולי המחץ ולא במגופת החבית ולא יתן לחבירו בחפניו. אין נותנים לידים אלא בכלי. תוס' מגופת הבית שתיקנה נוטלין ממנה לידים וכן חמת וכפישה אפילו פחותין אבל לא מן השק והקופה אפילו מקבלין. שידה תיבה ומגדל מקבלין נוטלין מהם לידים. החוצץ באדם חוצץ בידים. בפ' כל הבשר (דף קו) כל החוצץ בטבילה בגוף חוצץ בטבילת ידים לחולין. בפרק ט' דמקואות בצק שתחת הצפורן חוצץ אבל לא צואה שתחת הצפורן (פי' כנגד הבשר) ובתוספ' הטיט והבצק חוצץ. טיט יוצרים או של בנין שנדבק דומיא דבצק. בפ' כל הבשר הא אריתא דדלאי אין נוטלין ממנו דלא אתי מכח דאדם וכן מן הצנור המטפטף לא יטול. נטילה במלוי ידים. בפ' במה אשה כדרב חסדא. משאי מלא חפנאי מיא ויהבו לי מלא חפנאי טיבות'. צריך שיתן מים בשתי ידים. שלא יהא חציצה דתנן במס' ידים נטל ידו אחת ושפשפה בחברתה טמאה ונוטל פעם א' להעביר הטיט פעם ב' לטהר את הידים ג' לטהר אותם מים. וטבעות באצבע הנשים אינו חוצץ כי הוא למעלה מפרק אמצעי של אצבע. ואמרינן בפ' כל הבשר עד כאן לחולין. פי' פר' אמצעי של אבצע ואם היה צריך כל היד הוי חציצה. במסכת ידים הכל כשירין ליתן לידים אפי' חרש שוטה וקטן אעפ"י דאמר בפ' כל הבשר מכח גברא קאתי לא בא למעט קטן אלא צינור שלא בא מכח אדם. מניח חבית בין ברכיו ונוטל. והקוף נוטל לידים. רבי יוסי פוסל בשני אלו. בתוספ' נוטלין לידים. אפילו טמא מת ואפילו בועל נדה בפסחים בפ' ואלו עוברין. ובשחיטת חולין בפרק העור והרוטב לנטילה אם אין לו מים ויש בסוף ד' מילין ימתין באכילתו עד בואו שמה. ואם יש מים לאחריו פחות ממיל חוזר. מיל אינו חוזר. בפ' ב' דערובין ר' עקיבא לא אכל כלום עד שנטל ידיו. בפרק ב' דזבחים ורחצו ממנו ולא בתוכו. בהלכות גדולות אמר רב אחאי אמרינן מדלא ממעט מורחצו ש"מ האי דמשאיב דלא דמיא מטביל ביה איניש ידיה ועולה לו לנטילת ידים דרחיצה מעליא היא. ונראה דהאי שכשוך שעושה בידו במים הוי כח אדם כמה דבעינן כח אדם. בפ' כל הבשר משמע האוכל במפה צריך נטילת ידים וכן אוכל מחמת מאכיל צריך נטילה מאכיל עצמו אינו צריך אוכל פחות מכביצה יטול מספק ולא יברך בברכות בפ' ואלו דברים בשבתות וימים טובים אמרי בית הלל מוזגין ואחר כך נוטלין תכף לנטילה סעודה. לאחר שנטל ידיו ינגב היטב. בפ' א' דסוטה (דף ד) האוכל בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא. בפרק א' דפסחים (דף ז) כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן כן כששופך על ידיו מברך. הנוטל מתכוין והנותן אין מתכוין ידיו טהורות. רבי יוסי אומר ידיו טמאות. נטל מן הסלון שיש בו קבלת רביעית ידיו טהורות. ר' יוסי אומר ידיו טמאות. ומודה ר' יוסי אם בין ברכיו או בין אצילי ידיו טהורות פי' ומסייע להריק בברכיו ובאצילי ידיו. ר' יוסי אומר בעי תרי גברי ליתן על הידים. הטה חבית על צידה ומעצמה מקלחת המים הוא דאמר בפ' כל הבשר גבי אריתא דדלאי אין נוטלין הימנו לידים התם דולה ושופך על אריתא דדלאי ומהאריתא נשפכין המים על הידים אבל הכא מחבית שהטה נשפכין. הקוף נותן על הידים אפילו לא היתה הטייה בידי אדם. בפ' כל הבשר ר' יוסי פוסל במטה חבית זקוף שאינו מכח אדם וכן בפ' כל הבשר בעינן כח גברא. ומתני' שפוסל המטמא במשא כמו נדה דגוי אין נוטלין הימנו דווקא לתרומה ולא לחולין. על ידו אחת בפ' ב' דגיטין נטל נטילה גדולה בבת אחת שיש בה רביעית או נטל שני פעמים לא בעי רביעית אם בא משיורי רביעית.
